ארכיון פוסטים ששייכים לנושא 'web2.0'

למה החיים הוירטואלים מספקים יותר?

חמישי, 23 באוגוסט 2007

כי ההתנהלות בעבודה הופכת מסורבלת פחות (ונסבלת יותר). לדוגמה, אם פעם הייתי צריכה לגייס מצב רוח סביר כדי להרים טלפון, היום, גם כשהגבות שלי מחוברות, אני יכולה לכתוב מייל אדיב. אין ספק, ליצור לא חברותי בעליל המדיה הזו מאפשרת עבודה. בעצם, בעזרתה ובזכותה יצאתי לעבודה מבלי להתמודד עם האישיות הבעייתית שלי. 

כי אפשר לרכוש חברים (מבלי הצורך לעמוד לעזרתם בשעת צרה). אז נכון, סיינפלד כבר עלה על זה שמגיל מסוים הרשימה נסגרת, אבל, רולר החברים שאפשר להחליף אתם מילה נעימה במהלך היום, בגוגל טוק, ברשתות חברתיות, מסנג’ר, oovoo וכדומה – מתארך. זה נחמד, וזה לא מתיש כמו לחייך לסטודנט ולבקש ממנו לצלם את החומר מהשיעור הקודם. חברות קולחת - אתה לא מצפה ליותר מדי, הם לא מצפים ליותר מדי. קלאסי! 

כי אפשר לעשות אחלה ספורט! עם ה-wii החדש בסלון אני עושה ספורט כמו שלא עשיתי בחיים – בשמחה ובחשק. אני משחקת טניס על בסיס קבוע, מתאגרפת לפרקים, ומשתעשעת בבאולינג. האינטרפייס מדהים!!! יש לי כרטיס עם רשומת המאמץ וההישגים. כרגע אני מתויגת כבת 77 אבל זה עומד להשתנות בקרוב. בכל יום אני יכולה להיבחן רק פעם אחת, שם מחשבים את הכוח, המהירות ועוד כמה פרמטרים וקובעים לי גיל חדש וסדרת אימונים – איזה מכון כושר היה עושה זאת עבורי? גם אדרנלין, גם כושר, גם מעקב – יותר מזה? ושלא תגידו שאני בודדה שם, באולם הבאולינג של wii לדוגמה, יש מסלולים נוספים ועליהם מצויים חברים ומכרים שלי - עולם מושלם! 

כי כשנמאס – תמיד אפשר לסגור 

שווה להתעדכן - כנס הבלוגים הבינלאומי

ראשון, 01 ביולי 2007

על המתרחש בכנס הבלוגים הבינלאומי שמתקיים כרגע במרכז הבין תחומי שבהרצליה, מומלץ לקרוא בשיווק ויראלי

Couch potato 2.0

שלישי, 26 ביוני 2007

ברגע שלטלוויזיה נוספו מסכים אחרים - אינטראקטיביים, מִנהגיו של הצופה הפסיבי, אותו “תפוח אדמה” מסורתי – השתנו. הוא כבר אינו אותו אחד שלוחץ על מתג ה-OFF במוח כל אימת שמסך נדלק.

ה couch potato-החדש הוא כיום משתמש ששדרג את החוויה בהתאם ליכולות המדיום שלו. ברשת, הוא רוצה להיות מעורב, הוא מחפש ריגוש וגילויים חדשים, והוא בעיקר מתייחס למסך המחשב כאל משטח חוויה. 

ככל שהפס הרחב גדל, אנו צופים בשינוי צריכת המידע: מגישה אינפורמטיבית  לגישה חווייתית-בידורית-פרסומית. זו הזדמנות פז לספר את סיפור המותג. 

הסיפור שהורגלנו לשמוע בנרטיב צפוי של התחלה, אמצע וסוף, מקבל לפתע ספין דינאמי דרך שילוב של וידאו או אנימציה, גרפיקה, סאונד, טקסט, תמונה ותלת מימד - הכול על מסך אחד והכול באינטראקציה ושליטה של המשתמש. חוויה שדומה יותר לתקשורת האנושית – עשירה יותר, מלאה בניואנסים ודורשת אקטיביות. 

כדי לייצר ולהתאים את החוויה לכל פורמט או ערוץ, דרושה הבנה מעמיקה וניסיון בדיסציפלינות שונות. יש לתת קרדיט ל- POTATO החדש, הוא כבר לא נשען לאחור למעמקי הכורסה - הוא נשען קדימה לעבר המסך. 

Feelternet   ערוכה לקאוץ’ פוטטו החדש, ואתם, אגב, מוזמנים לצפות בו באתר שלנו (שעולה בשלבים̷ ;)  www.feelternet.com 

המותג מת? - יחי המותג הפתוח!

ראשון, 29 באפריל 2007

האינטרנט שינה את המודלים הכלכליים. הזמינות, קלות החיפוש, שטח המדף הבלתי מוגבל והמלצות הגולשים, הצליחו לייצר כלכלה חדשה, כלכלה שאינה מבוססת על רבי מכר, כלכלה המאפשרת חיים ארוכים למוצר, שירות או מסר. עקומת הצורך התארכה ומשרתת גם את היצרן וגם את הצרכן.

האם לא הגיע הזמן גם לשנות תפישות בבניה ותחזוק של מותגים? בעבר התפישה הושתתה על מדורות שבט עצומות (ולכן היה נכון לרכז את כל המאמץ אל המאסה העיקרית). כתוצאה מכך, כשנוצר מותג חדש היה חשוב להכריז על ניכוס משבצת ערך וככל שהשקעת יותר – כך נכסיות המותג עלתה.
לדוגמה,
אם בעבר נזקקנו למספר מגאפונים גדולים שיכריזו על המותג, הרי שכיום, מספר המגאפונים הוא אינסופי ולא קושי ומאמץ – מכריזים על המותג… אך האם המצב החדש מהווה יתרון למתודולוגיות הקיימות להשקה ולתחזוקת מותגים?
התשובה היא ממש לא! משום שאנו עדין נעזרים במדיה המסורתית כאריזה או כחסם (לדוגמה, אם אתה לא בערוץ 2, אז אתה לא קיים), אחרת כולם שווים ואין ביטוי לכוח הכסף וליצירת הבידול.

גם בצריכת המדיה אנו חווים מהפכה - גם בביזור וגם באופן השימוש.
לכן השאלה היא מה יהיה החסם הבא – האם נמשיך בעיקר לצרוך מידע מערוצים המרכזים קהל רחב? לטענתי – לא.

עם התחזקות האלטרנטיבות, החסמים נופלים. ההתנהגות שלנו מוגדרת מחדש דרך ציפיות חדשות מהכלים ומהפורמטים החדשים. כתוצאה מכך גם המסר האחיד הוא המצאה של פעם – ניסיון של השטחה ושימוש בכלים ריכוזיים, המצאה של עולם עסקי הרוצה שליטה ושאינו מתחשב ביכולות הקוגניטיביות וביכולות האנושיות לפיתוח פילטרים. זו פעולה אגרסיבית של שטיפת מוח וזלזול מוחלט ביכולת החושית של בני האדם להבין ולפעול במציאות מורכבת.
בעולם המסר האחיד, יש רק דרך אחת להגדיל את האפקטיביות: כדי לבלוט בעולם צפוף במסרים אחידים יש להשתמש ביותר כוח.
לאורך היסטורית תרבות המידע – מדיות וכלים חדשים הכתיבו את המסר, וציפיות הכתיבו את אופן השימוש במדיה. גם כעת אנחנו עוברים תהליך של רזולוציה וביזור בכל תחום מה שמשנה את תפישתנו באופן בו אנחנו צורכים ומעבירים מידע (היחלשות הפורטלים, רשתות חברתיות,שיתוף קבצים ועוד).

אז איך נערכים לסביבה שתפסיק להיות ריכוזית? אני חושב שהחסם החדש יהיה קריאטיב – אם הוא טוב הוא יתפשט, בעיקר ב-P2P או בקונטקסט הנכון.
אם אנחנו הולכים למתודולוגיה של העברת אינפורמציה מפה לאוזן - צריך להבין את מהות השינוי בין העבר להווה. מדוע אינפורמציה מורכבת הצליחה להתפשט ולקדם את התרבות.

ההבדל הגדול בין העולם הישן לעולמנו היום – הוא האצת תהליכים – חוץ מזה לא הרבה השתנה, אנחנו עדיין מחפשים השראה, שינוי, וקצת נחמה ואושר.
אנו עדיין תלויים באותם אנשים קריאטיביים שפורצים לנו את תפישות העבר לתפישות חדשניות. במציאות מורכבת צריך הבנה מורכבת ופתרונות שונים, פשוטים ומרגשים – ככל שתבריק כך תבנה את הערך המותגי – כך בעולם של פעם וכך בעולם של היום.

היום יש מענה לצרכים שונים ואין תלות בשטחי מדף, פריים טיים ו
product placement- צריך רק לדאוג לזמינות ולאיתור המידע בשיטות שונות.

לכן, באינטרנט - חשבו זנב ארוך למותג שלכם. במדיה העיקרית - הגישו מסר אחיד, ובמדיה האינטרנטית (ובעיקר באתרי הנישות הורטיקאליות) - התאימו את המסרים לצרכים השונים. אל דאגה, הקהל והמסר ימצאו זה את זה. ואם לא, שנו ובדקו שוב את האפקטיביות.

מותג פתוח – הוא מותג שיכול לשאת מסרים שונים, מותג פתוח – יכול להיות מושפע מתכני גולשים, מותג פתוח – יכול להיות נגיש, נייד ומופץ דרך ממשקים, פורמטים וערוצים שונים.

אז מי מצטרף לתנועת המותג הפתוח?

מנענעים אנלוגית בעולם דיגיטאלי

שני, 26 במרץ 2007

האם הנעה לפעולה בעולם האנלוגי דומה לעולם הדיגיטאלי ?

בעולם הספרים, לדוגמה,  אנו קונים ספר או משאילים אותו (ואם אהבנו גם ממליצים לחבר), בעולם צריכת התוכן האינטרנטי - אנו מעבירים הלאה תוכן שנגע בנו.   עם בריאת הספר מתחיל מסע שיווק בעזרת יחסי ציבור, קמפיין פרסום, ותצוגה בולטת בנקודות המכירה. המקבילה האינטרנטית לבולטות תהיה דרך קמפיין, כתבות יח”צ וניסיונות ליצירת באז.בשני העולמות אנו נחשפים לבשורה החדשה ((windows shopping. אבל מה זה עושה לנו, בעצם ? בעולם הספרים: אם הסופר ידוע ויש לו גרעין קשה של קוראים המהדורה הראשונה המונה בין 2000-5000 ספרים תימכר לאיטה. בעולם האינטרנטי: גם אם המותג לא ידוע תגיעו לחשיפה מרשימה של הקמפיין.ובכל זאת, איך יוצאים מכאן אל הנעה לפעולה ? איך מתחיל התהליך המשפיע על קבלת ההחלטה לצריכת המוצר/שירות ? אם נחזור לעולם הספרים: ספר לא טוב לא יימכר, ולא יעזרו פרסום, יחסי ציבור או קד”ם. המכירות יעצרו והספר יעלם מהמדף אל תהומות הנשייה. גם בעולם האינטרנטי, בסיומו של הקמפיין, התוכן יעלם ורק אלוהי גוגל יצליחו להקימו לתחייה…המשוואה פשוטה והחוקים אחידים.

אבל לא חבל ? הרי קמפיין אינטרנטי לא סובל משטח מדף או תצוגה מוגבלת, הוא יכול לחיות
“בנצח היחסי” (ופה כמובן נכנסים מושגים כמו שיווק מפה לאוזן וה-long tail).   לכן בואו נחזור אל הבסיס: תוכן טוב הוא תוכן חי. לא כמושג של rich mediaאלה כמושג של   enrich us הוא מתקיים כך בעולם הספרים (בהשקעה כספית בבולטות עד ליצירת מאסה קריטית  של כ 10,000 עותקים ומשם לעולם רבי המכר של 20,000 - 100,000 ספרים ואף יותר), ובטח מתקיים בעולם האינטרנטי שבנוי בבסיסו מכלי הפצה ושיתוף.אם התוכן טוב ורלוונטי עבורכם – אז לא צריך להתאמץ כל כך, לא צריך להמשיך לרכוש מדיה, הכול יקרה באופן טבעי.  על השאלה איך לעשות תוכן טוב להוליווד ולעמוס עוז הפתרונים. על השאלה מה תפקיד סוכנות הפרסום, נשיב בעוד אנלוגיה -  תפקידה לעבור מהטסה ידנית של מטוס אל מנגנוני הטייס אוטומטי.  

אל תיקחו את זה אישית

שבת, 17 במרץ 2007

הפרסונליזיציה בעידן ה web 2.0 הפכה להיות יותר קסטומיזציה כלומר, הגולש מגדיר את התכנים המועדפים עליו וצורך אותם בפידרים שונים ( אני משתמש ב    netvibes - bloglines )

היומרות הטכנולוגיות של הפרסונליזציה לא נעלמו – תפקיד הפרסונליזציה הוא לנבא את הצעד הבא של הגולש, דרך התאמת תכנים/מבצעים או הנעה לפעולה. לפני מספר שנים התבססו מערכות הפרסונליזציה על הנחת יסוד שהגולשים הם פאסיביים ומיליארדי דולרים נשפכו על פיתוח אלגוריתמים ורשתות מעקב והפצה של תכנים. התוצאות לא הצדיקו את המאמץ וכך נקברו להם סיסמאות העבר: “המסר הנכון, לאדם הנכון, ברגע הנכון”.

אבל בכל זאת הווב 2 נתן אופק למפתחי הפרסונאליזציה – הקונספט שעמד על הפרק היה: תיוג. וכשמתייגים לפרטים מקבלים תוצאות יפות ב Pandora וכשהגולשים מתייגים מקבלים תוצאות יפות ב flikcr , de.icio.us digg spotback ועוד – אתרים אלו מציפים מידע חדש לגולש ומדרגים גם את הפופולאריות של המידע, כך שהפרסונאליזציה הפכה להיות גם כלי לגילוי תכנים חדשים במעמקי הרשת.

מה היא פרסונאליזציה אם לא רלוונטיות – רלוונטיות כמכנה משותף לסטאטוס, לדמוגרפיה ולקונטקסט.

אני עכשיו מתעניין ברטרו ומחר בעתידנות - האם ניתן להסיק מסקנה גורפת וקבועה לגבי ? היום אני צורך תכנים עבור ילדי ומחר עבור אשתי – אני ילד ? גבר/אישה ? גם אם אני גולש מזוהה עם טופס פרטים עשיר – האם ניתן לייצר עבורי מסקנה או לתייג אותי ?

אז בכל זאת, מה עושים כדי לשפר רלוונטיות ?: בונים לגולש פרופיל דינאמי - פרופיל הנכון לזמן קצוב ועם יכולת להתעדכן ולהשתנות. הגולש “נשפט” על סמך התנהגותו / השימוש בתקשורת, על מה הקליק, ומה תחום העניין שלו כרגע. זה נכון למערכות סגורות כמו אתרים או רשת אתרים, אפליקציות, ודואר אלקטרוני הנתונות לתיוג, מעקב והתאמת תכנים דינאמית.

כל אלה שעדיין מנסים להכיר את לקוחותיהם דרך כרייה בבסיס הנתונים – אתם איטיים - המידע משתנה במהירות ואין לכם את שכבת העומק הנוספת להכרת הצרכים המשתנים של לקוחותיכם.

השילוב של כל האמצעים יכול להיות אפקטיבי עבור המשווקים ורלוונטי עבור הגולשים. רלוונטיות התורמת למותג דרך העשרת תחומי העניין האישיים, הגברת המעורבות וההפצה מפה לאוזן.

בפוסט הבא נרחיב על שיטות להמלצה על מוצרים או שירותים בהתאמה אישית כמו באמזון או כמו של סטארט אפ ישראלי Sophia solutions ורשתות חברתיות היודעות לנפות את המוץ ולהציף תכנים איכותיים לחברים או לקהילה – peer 2 peer

אמת או חובה (על חובת המיתוג ואמת בבידול)

שלישי, 13 במרץ 2007

זוכרים את המשחק שרוב הבנות קיוו ל”אמת” (נכון שאתה..) ורוב הבנים קיוו ל “חובה” (כל משימת התאבדות – הולך!). בבסיסו של המשחק עמד עקרון אחד. מלבד שעשוע חברתי - הוא חשף את המאווים הכמוסים. במעגל המכושף, בו ידעו את מי דנה אוהבת  (ושלחו אותם ל-”7 דקות בגן עדן” ) – היה אפשר להציג את התחושות האמיתיות. היה מותר לסרס קצת יותר את הטכנו-נרד שבסביבה, והיה אפשר לעשות עוד סיבוב נשיקות על מלכת הכיתה… אבל איך שלא תסתכלו על זה – זה היה אמיתי! וידענו את זה. 

החוכמה הזו לא נטשה אותנו. אנחנו יודעים מתי משחקים אתנו ואנחנו יודעים מהי האמת. לכן, כשלמוצר אנמי מגיע מיתוג סקסי או מוצר שמרני משווק באריזה מהפכנית – זה מקומם אפילו מבלי שניתן את הדעת על כך. תקראו לזה אינסטינקט צרוף… אבל כשמוכרים לנו סיפור ללא כל קשר למוצר זה מרגיש מודבק כמו פאת שיער חיונית על ראשו של גבר מקשיש (ויקום זה שלא נרתע כשהוא נתקל באחת כזו…).

העיקרון פשוט: כשהתבקשנו לנשק את המנוזל של הכיתה, כולם ידעו שקיבלנו “עונש”, וכשהתבקשנו לנשק את השווה של הכיתה, כולם ידעו שקיבלנו “פרס”. ככה זה עובד. ועל אותו מודל: אם יש לכם חננה מוצר (לא בושה) – תנו לנו משימה, אם המוצר הוא cool-super – תנו לנו נשיקה. אל תבלבלו בין השניים (אנחנו הרי ממילא לא עושים זאת…). אז אכן, סיפור זה כל הבידול אבל יש לדייק – סיפור אמיתי זה כל הסיפור.

ולסיום:

הערת אזהרה (לחברות): אל תתפתו. הביטו היטב בחברה ובמוצר שלכם. דעו מי אתם. 

הערה בטאבו (לפרסומאים): דעו לאן אתם הולכים, ואל תדביקו לנו בוּסות במקום שלא צריך.  

הערת שוליים: הפוסט הזה לא כולל את אותן חברות שיכולות להזרים כל כך הרבה כסף עד שהן יוצרות מציאות ובסוף אף גורמות לנו להאמין, שגם, נניח, יופלה (חרא מוצר, בואו נודה) זה בעצם fun-fun-fun וטעים בטיRוף. 

תפסיקו להסתתר מאחורי המותג שלכם

שני, 12 במרץ 2007

ספר המותגים הפך בן לילה לתנ”ך של כל חברה וכולם מיהרו לאמץ את אותם הערכים. השונות והבידול נעלמו, החל הקרב על תשומת לבו של הלקוח.

היתרון היחסי על פי מדד אילן שילוח קריצההיה כוח הכסף

שפכו מדיה יותר מכל חברה אחרת – ותצרבו חזק יותר בתודעת הציבור. אבל, הרגלי צריכת המדיה שלנו השתנו ואתם צפיות הצרכן. לכן, אלו שקיימו את מצוות המותג מבלי להבין אותן, הכתירו את המותג כדת חדשה. אבל כדרך דתות – גם משבר האמונה שלה לא איחר לבוא, והמציאות חשפה אותם כעובדי אלילים. אלה שהסתירו או עמעמו את המותג – גרמו לחוסר שקיפות, והפכו להיות כמו כת אזוטרית, ואילו אלו שהבינו שצריך לספר את הסיפור האותנטי – ולהדביק למוצרים את ה DNA של החברה - הרוויחו בעשייה וביושר את התדמית הרצויה.

עמוד השדרה המותגי הוא לא מניפולציה, הוא לא בנוי מסיסמאות וערכים משמימים הוא האישיות של החברה ושל האנשים שעומדים מאחוריה

העידן הבלתי אמצעי כבר פה - הציבור יודע להשיג את המידע ויודע לזהות חוסר אמינות. כל אחד רוצה להיות מזוהה ומשויך, כל אחד מחפש קבוצת התייחסות שמרגישים בה נוח, ולכן המותג צריך פרשנויות שונות, הוא צריך להיות רלוונטי לחיינו, הוא יכול להעשיר את חיינו, ולהימצא כמעט בכל נקודת מפגש עם הלקוח- הישות הוירטואלית שלו, חזקה כמו הדבר האמיתי

תפיצו את הישות הוירטואלית שלו כמו שאתם מפיצים את המוצרים/שירותים הפיזיים. קרבו את המותג ללקוח שלכם – הוא רוצה אתכם בלי הבולשיט.

התקשורת הבלתי אמצעית היא לא אסטרטגיה – היא הדבר האמיתי

קפיש ?

Del.icio.us     Digg!

בשורות טובות מ-Netvibes

שישי, 09 במרץ 2007

Netvibes משיקה היום את ה-Universal Widget API
הבשורה הגדולה היא, שבניגוד ל-API הקודם שלהם, שאיפשר בניית מודולים עבור סביבת נטוויבס בלבד, ה-API החדש מאפשר פיתוח ווידג’טים מותאמים גם ל- Apple Dashboard ,Google IG ובקרוב גם לפלטפורמות רבות נוספות. מדובר בחידוש שיקל משמעותית על מתכנתים, אשר יוכלו לפתח ווידג’ט אחד ולהטמיע אותו בקלות בכל פלטפורמה רצויה- גם דסקטופית וגם וובית.
***על פי הנתונים שמספקת החברה, ל-Netvibes כ-10 מיליון (!!!) משתמשים פעילים, שליש מהם מבלים לפחות שעה ביום ב-Netvibes, ואצל 10% מהם הוא פתוח במהלך כל היום (מה לעשות…חייבים להיות עם היד על הדופק חיוך).

תחום הווידג’טים פורח ולאחרונה אנו עדים להתפתחויות מעניינות (בינהן השקת yahoo pipes).
חברה נוספת בתחום היא Clearspring המגדירה עצמה כמובילה בתחום ה-
cross-platform widget services. החברה שמה דגש גם על יכולות מדידת ביצועי הווידג’טים, למטרות אופטימיזציה. השירות טרם שוחרר לשימוש חופשי אך ניתן להרשם להתנסות. שווה לעקוב!

מצד הגולשים, השימוש בווידג’טים הופך נפוץ עם עליית הדרישה לפרסונליזציה של תכנים ברשת. זה נובע מצורך אמיתי שלנו כגולשים- אנחנו מבינים שכדי להתגבר על כמויות המידע העצומות ברשת, חייבים לגרום לו להגיע ישירות אלינו, במרוכז ואחרי סינון. זה הרבה יותר נוח!

ישנן כבר חברות מסחריות אשר השכילו להשתמש בכלי הזה למטרות שיווקיות- כצעד נוסף בהתקרבות אל הלקוח, אך הפוטנציאל השיווקי האדיר הטמון בהם, עדיין לא מתקרב למיצוי (ועל כך אולי נרחיב באחד הפוסטים הבאים).

Del.icio.us Digg!

אירוע הדוט קום הגדול של 2007

רביעי, 07 במרץ 2007

tws2007
אנחנו שמחים לעזור בקידום אירוע חשוב בקהילת האינטרנט הישראלי,
המפגיש בין יזמי ווב למשקיעים.
האירוע יתקיים ב-10/4/2007 במרכז הבינתחומי בהרצליה.
לפרטים נוספים הכנסו לאתר האירוע

אנחנו כבר נרשמנו… חיוך